מכשירי התחייבות: מה קיים, ומה מתאים למי

ההבדל שאף אחד לא מדבר עליו: מה קורה לכסף

כל הכלים לוקחים ממך כסף כשאתה נכשל. השאלה שכמעט אף אחד לא שואל היא לאן הוא הולך משם, והתשובה שונה לגמרי בין הארבעה.

Beeminder שומרת את הכסף אצלה, עם אפשרות להעביר מחצית לעמותה. Forfeit מעבירה אותו לחברה עצמה. stickK מעבירה לנמען שבחרת, בניכוי העמלות וההוצאות שלה. בדדליינר הסכום עובר לעמותה שבחרת בניכוי מס למדינה, ודדליינר לא לוקחת ממנו שקל. ההכנסה שלה היא דמי הכניסה בלבד, שנגבים בנפרד ומראש.

זה לא הבדל שיווקי אלא הבדל מבני, והוא חשוב מסיבה אחת: מערכת שמרוויחה מהכישלון שלך לא יכולה גם לשפוט אותו.

איפה כל אחד עדיף

למה כלי אמריקאי לא באמת עובד מישראל

שלוש בעיות מעשיות, וכולן מצטברות. הכסף נקוב בדולרים, כך שסכום ההרתעה שקבעת משתנה עם שער החליפין. העמותות אמריקאיות, כלומר ארגון שבאמת מפריע לישראלי בדרך כלל פשוט לא ברשימה. וכל הממשק והתמיכה באנגלית, מה שהופך יעד אישי לדבר שצריך לנסח בשפה זרה.

וכשמדובר בכלי שכל כוחו בכך שהתוצאה תרגיש אמיתית, כל אחד משלושת אלה מחליש אותו.

למי דדליינר לא מתאים

אם היעד שלך הוא הרגל יומיומי מדיד כמו צעדים, שעות שינה או זמן מסך, Beeminder עדיף ואין על זה ויכוח. הוא מתחבר אוטומטית למקורות הנתונים ומצייר את הגרף, ודדליינר לא עושה את זה.

אם אתה רוצה להתחיל בחינם ובלי כסף על הקו, stickK מאפשר חוזה בלי סכום בכלל. בדדליינר אין גרסה כזאת, כי בלי מחיר אין מנגנון.

ואם אתה מחפש משהו ותיק ובדוק, דדליינר חדש ואין לו עדיין היסטוריה ציבורית. stickK פועל מאז 2008 וממנו הגיע חלק ניכר מהמחקר בתחום. זו סיבה לגיטימית לבחור בו.

מה שכן ייחודי כאן

העמותות בדדליינר נבדקות מול מרשם העמותות של מדינת ישראל בזמן הבקשה, כולל מספר עמותה ואישור ניהול תקין. אפשר לראות את המפה המלאה בעמוד מפת הוויכוחים, ואת ההסבר על המנגנון עצמו ועל המחקר שמאחוריו בעמוד מכשיר התחייבות.